פסק-דין בתיק ה"פ 1793-09

תובענה למתן פסק דין המצהיר על בטלותו של הסכם שנכרת בינות הצדדים, אשר לטענת המבקשת הופר הפרה יסודית.

מבוא ונסיבות התובענה

1.         המבקשת (שתיקרא להלן גם: " החברה") והמשיבה 2, הקרן הקיימת לישראל (שתיקרא להלן: " קק"ל"), היו הבעלים במשותף (במשואע) של חלק ממקרקעין (חלקות 1 ו-2 בגוש 7696), המצויות בתחום המועצה האיזורית חוף השרון (להלן: " המקרקעין המשותפים").

            בשנות ה-60 של המאה הקודמת, תפסה קק"ל חזקה בחלקים מסויימים במקרקעין המשותפים בהם הוקמו היישובים חרוצים ובני ציון, זאת בלא הסכמת המבקשת חרף היותה בעלים במושאע במקרקעין.

2.         בתאריך 6/6/90 נכרת הסכם בינות המבקשת לקק"ל, באמצעות המשיבה 1, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל"), במסגרתו התחייבה קק"ל להעביר לבעלות המבקשת, כיחידת רישום נפרדת, מגרש בן 5 דונם מחלקה 19 בגוש 7696 בייעוד לתעשייה (להלן: " הסכם החליפין" ו" המגרש לתעשייה" - בהתאמה).

            החברה מצידה הסכימה לחלוקת המקרקעין המשותפים ולהסרת דרישתה לסילוק ידי קק"ל וחברי המושבים מחלקי המקרקעין המוחזקים על ידם.

3.         הואיל וקק"ל לא עמדה בהתחייבותה בהסכם החליפין ולא העבירה לבעלות המבקש את המגרש לתעשייה עת רבה ממועד כריתתו, הגישה המבקשת, ביום 4/11/01, תובענה לבית משפט זה (ה"פ 1276/01) לאכיפתו של הסכם החליפין.         

            בפסק דינה מיום 17/3/04 הורתה כב' השופטת א. חיות (להלן: " פסק הדין") על "קיום בקירוב" של הסכם החילופין, באופן שהמשיבים חוייבו להקצות למבקשת, תוך 6 חודשים ממועד פסק הדין, מגרש אחר, שווה ערך, למגרש התעשייה (להלן: " המגרש החילופי").

            ערכם של המגרשים - כך בפסק הדין - ייקבע על ידי השמאי הממשלתי " בהתאמה למה שנאמר במכתב של עורכת דין יגרמן מיום 9/1/00".

4.         בתאריך 19/7/05 נחתם הסכם בין המבקשת למינהל, בו הוסכם על קיום פסק הדין על דרך תשלום כספי, בסך 1,780,000 ש"ח כולל מע"מ (להלן: " התמורה"), זאת חלף הקצאת המגרש החילופי, כמתחייב על פי פסק הדין (להלן: " הסכם הביצוע" או " ההסכם").

            התמורה נקבעה בהסכם על בסיס שומתו המעודכנת של השמאי הממשלתי, נכון ליום 4/8/04 (להלן: " השומה").

            עוד קובע הסכם הביצוע, כי המבקשת תהא זכאית להגיש השגה על גובהה של השומה ועל כך בלבד, תוך 30 יום ממועד חתימתו של ההסכם, כאשר הפרשי השומה, ככל שיהיו, ישולמו, בנפרד מהתמורה, תוך 30 יום מההכרעה הסופית בהשגה.

5.         ביום 21/7/05 העביר המינהל לחשבון המבקשת (מס' 256255) בבנק הפועלים סניף 674 (להלן: " החשבון") סך של 1,521,367.25 ש"ח, כאשר תשלום יתרת התמורה (המע"מ) הותנה בהמצאת חשבונית מס מטעם המבקשת, אשר לא הומצאה עד הנה.

6.         ביום 28/7/05 הגישה המבקשת השגה לשמאי הממשלתי (להלן: " ההשגה הראשונה"), במסגרתה השיגה על המועד הקובע לעריכת השומה, כפי הגדרתו בהסכם הביצוע, קרי: 4/8/04 (להלן: " המועד הקובע").

            עקב המחלוקת שנתגלעה, כאמור, בינות הצדדים, הגישה המבקשת בקשה להבהרת פסק הדין (בש"א 6593/06), במסגרתה נתבקש בית המשפט להבהיר מהו המועד הקובע על פיו, לעריכת השומה.

            בהחלטתו מיום 2/8/06 דחה הנשיא, כב' השופט א. גורן, את הבקשה מן המטעם שהמחלוקת האמורה " ... אינה נובעת מפסק הדין ומאופן פרשנותו" אלא מהסכם הביצוע שנכרת לאחריו (להלן: " החלטת השופט גורן").

7.         תובענה נוספת שהוגשה על ידי המבקשת לבית משפט זה (ה"פ 1537/06) לשינוי המועד הקובע לעריכת השומה, נדחתה על ידי כב' השופט ש. שוחט בפסק דינו מיום 1/7/07 (להלן: " פסק השופט שוחט").

8.         אחר הדברים האלה, ומשנדחו טענות המבקשים לשינוי המועד הקובע, פנתה האחרונה למינהל, ביום 19/9/07, בבקשה לחדש הדיון בהשגה הראשונה, תוך צירוף שומה חדשה, מטעמה, הנסמכת על המועד הקובע, כהגדרתו בהסכם הביצוע (להלן: " ההשגה המתוקנת").

            לאחר פניות אין ספור מצד המבקשת  ניאות המינהל  לאפשר הגשתה של ההשגה המתוקנת וזו הועברה להכרעת השמאי הממשלתי ביום 23/6/08.